הגישה האינטגרטיבית לעבודה עם ADHD היא מסגרת המאפשרת למטופלים ולמטפל לשלב את הרכיבים הטובים והיעילים ביותר של טיפולים קונבנציונאליים (תרופות ותרפיה התנהגותית) ובלתי-קונבנציונאליים (רפואה משלימה והורות מודעת). אחד היעדים המרכזיים של הגישה הוא שיפור התפקוד וההרגשה הטובה תוך צמצום תופעות לוואי בלתי נעימות ונזקים בטווח הקצר והארוך.
מטרה משנית היא להעניק למטופלים ולבני משפחותיהם מידע מקיף אודות מגוון האפשרויות לטיפול ב-ADHD, כולל עדויות (מחקרים וסיפורי מקרה) ליעילותן של הגישות השונות. במילים אחרות, המטרה היא לשוחח עם המטופלים אודות אפשרויות הטיפול ב-ADHD העומדות לרשותם, כגון טיפול תרופתי, גישות אלטרנטיביות והוליסטיות, מודלים שונים של הורות וכו’, כדי לברר את היעילות ואת היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים של כל גישה טיפולית.
המודל הדו-מסלולי
אני משלב את המודל הדו-מסלולי בעבודתי עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים שאובחנו כסובלים מ”הפרעת קשב וריכוז ” (ADD) או “הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות” (ADHD). המודל כולל את המרכיבים הבאים:
מסלול ראשון: לאזן את הגוף בכל הרמות – ביולוגית, גופנית, נוירולוגית, ביוכימית ומולקולארית. במסגרת מסלול זה אני דן לעיתים קרובות בקשר בין מה שהמטופלים מכניסים לגוף (כגון מזון) לבין התחושות שלהם. בנוסף לתזונה, אני מפנה לעיתים לבעלי מקצוע נוספים (כגון, נטורופת, רופא משפחה). מסלול זה כולל גם בדיקת האפשרות של חשיפה לרעלנים עצביים בסביבת המטופל (כגון, עופרת, כימיקלים), חוסר איזון מולקולארי וחסר בויטמינים ובמינראלים. כך למשל, נמצא שחוסר בברזל קשור לעיתים קרובות לקשיי ריכוז.
מסלול שני: להשיב למטופל את האיזון ברמה הפסיכולוגית, הרגשית, החברתית-סביבתית והמשפחתית. במסגרת מסלול זה אני נוקט גישה של הורות מודעתבתוספת אסטרטגיות ומיומנויות המתאימות באופן ספציפי להפרעות קשב וריכוז, עם או בלי היפראקטיביות. אני משלב בטיפול גם אלמנטים של עיצוב בין-אישיופסיכותרפיה יחידנית ו/או משפחתית, בהתאם לצורך.
מתוך הניסיון שרכשתי בעבודה עם משפחות רבות, גיליתי שניתן להגדיל את סיכויים לשינוי התנהגותי ושיפור בתסמינים על ידי שינוי מערכתי בגישה וטיפוח המחויבות המשפחתית לשינוי בסגנון חיים. בדרך כלל לא ניתן להגיע לשיפור ניכר או להפחתה בתסמינים אם רק מחליפים את התרופות הקונבנציונאליות בתרופה “טבעית”. גישה הוליסטית ואינטגרטיבית מחייבת מאמץ, פתיחות, סבלנות, מודעות, התמדה ומחויבות מצד המשפחה.
נקודות מרכזיות
הגישה האינטגרטיבית מדגישה את נקודות המפתח הבאות:
הערכה יסודית
אני מעודד הערכה יסודית של ADHD וסבור שהכרחי לבצע הערכה כזאת כראוי.
המרכיב האנושי
חשוב לזכור את המרכיב האנושי: אנו עוסקים כאן באנשים (ילדים, בני נוער, מבוגרים) המתנסים בקשיים. הם מתמודדים עם חוסר יכולת להתרכז, מתקשים לשמור על קשב לאורך זמן, מתקשים לשלוט בדיבורם ובהתנהגותם ומגיעים בקלות למצב של תסכול. אנחנו מטפלים באנשים ולא רק ב- ADHD.
תסמינים ספציפיים
מומלץ לעבוד ברמה של התסמינים הספציפיים ולנסח את התסמינים הללו מחדש כתכונות ונטיות טבעיות המתרחשות על גבי רצף. כך למשל, אני מדבר אודות הנטייה לאימפולסיביות, קושי בשמירה על קשב וקושי לשלוט במה שאומרים ועושים.
גישה כוללנית
הכל קשור בכל; שינוי בתחום אחד משפיע על כל שאר התחומים.
אינדיווידואליות ביולוגית ואוניברסאליות ביולוגית.
כל יחיד הוא ייחודי, ועם זאת, ישנם מאפיינים מסוימים המשותפים לכל בני האדם.
איזון – חוסר איזון
אנשים עוברים בין מצבים של איזון יחסי לבין מצבים של חוסר איזון יחסי. המטרה המרכזית היא לאזן מחדשאת המטופל ברמה הגופנית, הרגשית, הנפשית והרוחנית ולצמצם את התנודות הקיצוניות.
דינמיות
הרגשות שלנו, כמו גם המצבים של איזון/חוסר איזון, משתנים ללא הרף ונמצאים בזרימה מתמדת. אנשים לא רק חווים שינויים מרגע לרגע, אלא גם שינויים במחזורים של שעות, ימים, חודשים או עונות.
“תסמונת ADDאינה תמיד הפרעת קשב, לא במובן הרגיל של המילה ‘הפרעה’. לא מדובר במחלה. זוהי תוויתהמודבקת לילד החושב, לומד ומרגיש בצורה שונה מאחרים”. (Sears & Thompson, 1998).
